אֲבָל לָעִנְיַין שַׁבָּת. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מֵאַרְבָּעָה וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. אִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. יֵשׁ כָּאן פִּרְצָה שְׁלֹשָׁה. אֵין כָּאן מְקוֹם אַרְבָּעָה. הָתִיב רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן. מַקִּיפִין בַּקָּנֶה. וְקָנֶה יֵשׁ לוֹ מָקוֹם. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. מִכָּל מָקוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי ברבי בון בשם רב. פליג אדרבי חנניה בשם רבי יוחנן וס''ל דמכל מקום אע''פ שאינו מקום חשוב מכיון שהעומד מרובה על הפרוץ מותר:
א''ל לא תתיבני פחות משלשה. אל תשיבני מהא מתני' דקנים שהפירצה פחות משלשה דהא קתני התם בהדיא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים וכל הפחות משלשה כסתום הוא וכי קאמינא על האי חלוקה מג' ועד ד' דקתני שהפירצה שלשה היא וקתני להיתרא בעומד מרובה בלבד ואפילו אינו ארבעה והא אנן מקום חשוב בעינן:
התיב ר' מנא. על הא דקאמר ר' חנניה בשם ר' יוחנן דבעומד מרובה מקום ארבעה בעינן והתנינן לקמן בפרקין מקיפין המחיצה בקנים וכי קנה יש לו מקום חשוב והלא פחות מארבעה הוא ואע''פ כן מותר להקיף בקנים:
לית כאן משלשה ועד ארבעה. כלומר סמי מכאן חלוקה זו דמג' ועד ארבעה גבי כלאים ולא מצינן למיתניה לבבא זו דהא קתני אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם כן כשהפירצות הן שלשה שלשה והעומד הוא יותר משלשה מותר ואע''פ שאין בעומד רוחב ארבעה. ואמאי הרי יש כאן פירצה שלשה ואין כאן מקום ארבעה להעומד ולא הוי מקום חשוב להתיר בכה''ג משום עומד מרובה על הפרוץ אלא דלא תנינן להאי בבא כלל:
אבל לענין שבת וכו'. אין חילוק בין שהפירצה מג' ועד ארבעה ובין מארבעה ועד עשר כל שהפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד משום דכשהפרוץ מרובה נתבטלה המחיצה. ולענין שבת לא שייך להתיר כנגד העומד וכן כשהפירצה יותר מעשר היא אין כאן מחיצה כלל ואע''פ שהעומד מרובה על הפרוץ אסור:
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לְעִנְיַין כִּלָאַיִם. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. 10b אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. מִד' וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. אִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד. כְּנֶגֶד הָעוּמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ. כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
יותר מעשר וכו' כנגד העומד מותר. דכל שהוא כנגד העומד מותר גבי כלאים דהוי הפסק ומשום סיפא נקט נמי להא וקמ''ל דכנגד הפרוץ אסור אע''פ שהעומד מרובה משום דהפרצה יותר מעשר היא:
נמצאת אומר לענין כלאים כו'. חלוקי דינים אלו שנויים בתוספתא דכלאים פ''ד אלא שנשתנית כאן הנוסחא במקצת. משום דקיי''ל המחיצה מפסקת לענין כלאים ומותר לסמוך שני מיני זרעים זה בצד זה להגדר וזה מצד השני וכן מותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה כדתנן בפרק ב' דכלאים ובפ''ד ושם נשנו דיני העומד ופרוץ. וגרסינן לכל הא דהכא והא דבהלכה דלקמן בכלאים בפ''ד בהלכה ד':
כל הפחות משלשה. פרוץ כסתום הוא בכל מקום:
משלשה ועד ארבעה. ולא ארבעה בכלל:
אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אף כנגד הפרוץ:
ואם הפרוץ רבה על העומד אסור. כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:
מארבעה ועד עשר. ועשר בכלל:
אם הפרוץ רבה וכו'. לפי גירסא זו אין חילוק בין מג' ועד ארבעה ובין מארבעה ועד עשר אבל בתוספתא גריס גבי מג' ועד ארבעה אם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור:
משנה: מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שִׁעוּר חֲבָלִים וְעוֹבְיָן יוֹתֵר עַל טֶפַח שֶׁיְהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד שלא יהא בין חבל לחברו שלשה טפחים. וכן מן החבל להתחתון פחות משלשה לקרקע וממנו לחבל האמצעי פחות משלשה ומהאמצעי להעליון פחות משלשה וכל פחות משלשה כסתום דמי הרי כאן תשעה טפחים עומד באלו שלשה האוירין פחות שלשה משהויין ושיעור החבלים עוביין בין הכל יותר על טפח שלשה משהויין כדי שיהא הכל עשרה טפחים:
זה למעלה מזה. על גבי יתדות סביב סביב:
מתני' מקיפין שלשה חבלים. אשיירא דלעיל קאי וכר' יהודה במתני' דלקמן:
הלכה: מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים כול'. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְעֶשֶׂר וּבְיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. הָא פָחוּת מִיכֵּן לֹא. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא דוֹפָן שֶׁלְשִׁבְעָה טְפָחִים וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. מוּתָּר. תַּמָּן אַתְּ אַמַר. כָּל פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה כְסָתוּם. וְכָא אַתְּ אַמַר. כָּל פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. אִין אַתְּ בָּעֵי מַקְשִׁייָא הָכֵין קְשִׁי. הֵבִיא דוֹפָן שֶׁל (אַרְבָּעָה) [שִׁבְעָה] טְפָחִים וְכָל שֶׁהוּא. וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים חַסֵר כָּל שֶׁהוּא. ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹמֵד וְהֶחָלָל מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
ייבא. הדין הזה כהאי דאמר ר' יוחנן לעיל פ' הזורק גבי חולית הבור והסלע והובא זה ג''כ לעיל בהלכה ב' שהעומד והחלל מצטרפין הן לארבעה טפחים ואפילו בשני חללים מכאן ומכאן ובלבד שיהא העומד מרובה על החלל וה''נ אפילו משתי רוחות אמרינן לבוד:
אין את בעי מקשייא הכין קשי. כלומר אלא אם אתה רוצה לישאל ולפלפל בדין חדש בענין זה הכין צריך אתה להקשות ולשאול אם הביא דופן של שבעה טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ שני טפחים חסר כל שהוא וכגון שהעמוד את הדופן ברחוק טפח מן החבל שעל גביו שאע''פ שיש ג''כ כאן עשרה טפחים בין הכל. מ''מ איכא לספוקי הכא אי אמרינן לבוד משתי רוחות. מכיון שיש כאן חלל למעלה מן הדופן ולמטה ממנו או לא ומהו:
תמן את אמר כל פחות משלשה כסתום וכו'. כלומר דמתמה הש''ס ומאי קמ''ל פשיטא דמאי שנא ממתני' דאמרינן התם כל פחות משלשה כסתום והכא נמי ודאי את אומר כן דכל פחות משלשה כסתום וכל כי האי לא איצטריך תו למיתני. והיותר נראה דט''ס הוא כאן ולקמן בפ' חלון בהלכה א' גרסינן לה והכי גריס תמן את אמר כל פחות משלשה כסתום וכא את אמר כל פחות מארבעה כסתום ואדאמר התם לעיל קאי בכותל שבין שתי חצרות שאם העמיד סולם אצלו ממעט מגובה עשרה וקאמר עלה וצריך שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום ועלה הוא דפריך הא בכל מקום אמרינן פחות משלשה כסתום והכא את אמר פחות מארבעה כסתום ואיידי הא דלעיל ודלקמיה מייתי לה הכא וכן נמי מייתי לכולא מילתא התם כדרך הש''ס הזה:
ותני. בברייתא כן דעל גובה עשרה הוא דקפדינן ואם הביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות משלשה מותר דכלבוד הוא ויש כאן בין הכל גבוה עשרה:
גמ' אמר רבי זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר וכו'. כלומר הא דקתני כדי שיהא הכל עשרה טפחים הוא הדין ביותר מעשר כגון שהחבל העליון לבדו עוביו טפח והרי כאן יותר מעשר ולא אתי לאפוקי אלא הא פחות מכאן לא דפחות מגבוה עשרה טפחים לא הוי מחיצה:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. הָדָא פֵיאָה אֲמָה אִיתְאֲמַר. מִלְּמַעֲלָן מִן הַצָּד. אִין תֵּימַר מִלְּמַעֲלָן. כָּל שֶׁכֵּן מִן הַצָּד. אִין תֵּימַר מִן הַצָּד. הָא מִלְּמַעֲלָה לֹא. אִין תֵּימַר מִלְּמַעֲלָן. יְאוּת אָמַר רִבִּי הַגַּיי. אִין תֵּימַר מִן הַצָּד. לֹא אָמַר רִבִּי חַגַּיי כְּלוּם. מַה נַפְשָׁךְ. אִם מִּלְּמַעֲלָן. הֲרֵי מִלְּמַעֲלָן. אִם מִן הַצָּד. הֲרֵי מִן הַצָּד. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁעֲשׂוּיִין כְּמִין דִּקְרָן.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר בשעשויין כמון דקרן. שהיתידות שמקיפין עליהן החבלים עשויין כמין הדקר הזה שהוא רחב מלמעלה והולך ומשפע עד שהוא דק ביותר. והיינו דאמרינן דאי אמרת צורת הפתח שאמרו דוקא מן הצד א''כ לא שמעינן מידי ממתני' דאינו מתיר ביותר מעשר משום דבכה''ג אי אפשר לעשותו הואיל ומן הצד היתדות דקין הן מאוד ואין החבל נקשר ועומד עליהן לפי שמשפעין והולכין הן והחבל נופל מהם עד למטה בארץ ולעולם אימא לך דבעלמא מתיר צורת הפתח אפילו ביותר מעשר:
מה נפשך. ומתמה הש''ס דמאי שנא הא ממה נפשך מוכחא ממתני' דאי מלמעלן נמי מהני הרי מלמעלן יכול הוא לעשות ואי מן הצד הוא דמהני הרי מן הצד מיהת יכול הוא לעשות ועל כרחך דאינו מתיר ביותר מעשר. ואמאי אמרת דאין תימר מן הצד לא אמר ר' חגיי כלום:
אין תימר מלמעלן. מהני צורת הפתח בעלמא א''כ יאות אמר רבי חגיי דממתני' שמעינן דאינו מתיר ביותר מעשר מדלא קתני דבחבל אחד סגי ויקשרנו למעלה על היתדות שמכאן ומכאן אבל אי אמרינן דדוקא מן הצד הוא דמהני בעלמא אם כן לא אמר ר' חגיי כלום דלא שמעינן מידי ממתני' כדמסיק לקמן:
אין תימר מלמעלן. מהני צורת הפתח אם כן ממילא שמעינן דכ''ש מן הצד דמהני לפי שהחבל יותר סמוך לקרקע הוא ונראית כבנין המחיצה. אבל אין תימר מן הצד א''כ איכא למימר הא מלמעלן לא מהני משום שאינו נראה כל כך כמו מחיצה ומשום שהרוח פתוח הוא עד למטה:
רב אושעיא בעי הדא פיאה מה את אמר. כך הוא בכלאים ובסוכה. כלומר מה דינה של הפיאה והיכן הוא נותן את הפיאה אם מלמעלן על הקנים והיתדות או אם מן הצד של הקנים העומדים הוא דמהני והוי צורת הפתח:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נָעַץ אַרְבָּעָה קָנִים בְּאַרְבַּע נָוִיוֹת הַכֶּרֶם וְקָשַׁר גָּמִי מִלְּמַעֲלָה. מַצִּיל 11a מִשּׁוּם פֵּיאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כִּמְחִיצַת שַׁבָּת כֵּן מְחִיצַת כִּלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אֶצֶל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְנגנגד וְהַרְאֵהוֹ שָׂדֶה אַחַת וּבֵית חֲבֵירָתָה הָֽיְתָה נִקְרֵאת. וְהָיוּ שָׁם פִּרְצוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. וְהָיָה נוֹטֵל אָעִים וְסוֹתֵם. דּוּקְרָנִין וְסוֹתֵם. עַד שֶׁמִּיעֵטָן פָּחוּת מֵעֶשֶׂר. אָמַר. כְּזוֹ כֵן מְחִיצַת שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִינְייָן שַׁבָּת. שֶׁאֵין פֵּיאָה מַצֶּלֶת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁהַפֵּיאָה מַצֶּלֶת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. כְּמוֹ כֵן חֶבֶל אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי חגיי מתניתא אמרה כן. ממתניתין דהכא שמעינן כן דקתני מקיפין שלשה חבלים וכו' ואם את אומר שצורת הפתח מתיר אף ביותר מעשר למה לי שלשה חבלים והא כמו כן בחבל אחד סגי שיקשור אותו בקנים שמכאן ומכאן ויהא ניתרת כל אורך המחיצה בצורת הפתח. אלא לאו ש''מ דאין צורת הפתח מתיר בפרצה יותר מעשר:
מודה רבי שמעון בן לקיש לענין שבת. אף על גב דקאמר לעיל גבי כלאים שהפיאה מצלת וסתמא קאמר דמשמע אפילו ביותר מעשר מצלת מ''מ לענין שבת מודה הוא דאינה מצלת שאין צורת הפתח מתיר בפרצה שהיא יותר מעשר:
ובית חברתה היתה נקראת. על שם שהיו זורעים ממינים אחרים בשדה שבצדה וסמוכה ומחוברת לזו והיו סומכין עצמן על הגדר שהיה מפסיק ביניהן והיה שם בהגדר פירצות יותר מעשר אמות והיה נוטל עצים ודוקרנין משופים כמין דקר וסותם עד שמיעטן לפחות מעשר. ואמר כזה מהני נמי לענין מחיצת שבת לסתום הפירצה יותר מעשר ואפילו באלו עצים דקין כל שהן:
לנגנגד. שם מקום:
כמחיצת שבת. מה שנקרא מחיצה בשבת לענין היתר לטלטל בתוכה כן הוא למחיצת כלאים שמחיצה כזו הוי הפסק בין הכלאים:
מציל משום פיאה. משום צורת הפתח ועל שם שקולעין הגמי מלמעלה מהקנה לקנה קרי ליה פיאה מלשון פיאה נכרית וכלומר דמציל והוי כמחיצה סביב הכרם ומותר לסמוך זרעים מבחוץ:
נעץ ארבעה קנים בארבע זויות הכרם וכו'. לכל האי סוגיא עד סוף הלכה גרסינן לה לעיל בפ''ד דכלאים בהלכה ד' וגי' דהכא עיקרית היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source